לא מזמן, אמא שלי עברה תאונה במעבר חצייה לא מרומזר. היא חצתה אותו לפי כל החוקים (הסתכלה לצדדים,לא הייתה עם הראש בטלפון, וכל השאר) ופגעה בה מכונית. למזלה, המכונית פגעה בה במהירות אטית מאוד,אך עדיין נגרם נזק. היא מספרת: "אני זוכרת שעברתי, ופגעה בי מכונית שנסעה בקצב אטי מאוד. אחרי שהיא פגעה בי, למשך שתי שניות, ראיתי הכל שחור, כנראה איבדתי את ההכרה. כל האנשים שהיו שם עזרו לי, נתנו לי מים, ופינו אותי מהכביש. מיד לאחר שאיבדתי את ההכרה, אחרי שתי השניות האלו, חזרתי לעצמי. ביקשתי מאחת הבנות שהיו שם להתקשר לחבר שלי, אבנר. לאחר כמה שניות ראיתי אותו רץ מהמשרד שלו (שהיה קרוב למקום התאונה) לכיוון אותו המקום."
אבל עכשיו אני אעבור לספר על היום שאחרי. התאונה התרחשה ביום רביעי, יום שבו אני נמצאת בבית של אבא שלי. אבא אמר לי שאמא עברה תאונה, אך לא דמיינתי איך היא תיראה, (או שכן, אבל אחרת). אז הסיפור הוא כזה: אני חוזרת כרגיל הביתה בשתיים וחצי (בתום הלימודים) ומצפה לראות כבר את אמא שלי. ואז, כשהגעתי הביתה, ראיתי אותה עם משקפי שמש. היא שאלה אותי: "את רוצה לראות?" ואני אמרתי לה שכן. היא הורידה את המשקפיים… ואני התחלתי לבכות, פשוט לבכות! אחר כך, כשאכלתי, לא היה לי תיאבון בכלל.
כולם השתגעו כנראה. כולם מסמסים בזמן נהיגה, כאילו שכחו כמה חשוב להיות מרוכז בזמן הנהיגה, ומה רגע אחד של אי ריכוז יכול לעשות. הפעם זה נגמר רק בפציעה, פעם הבאה זה יכול להיגמר חמור יותר.
אז תרימו את הראש אנשים!
אמא אחרי התאונה
כל כך נכון. שליחת הודעות בזמן נהיגה הפכה למכת מדינה ממש. נהגים בטוחים שפיתחו את המיומנות לנהוג ולסמס בו זמנית ושכחו כמה מורכבת היא פעולת הנהיגה.
נועה ,
כל הכבוד – בלוג מהמםםם
יפה!
נועה כתבת בתבונה וברגישות. הלוואי והמסר יעבור ויופנם.
נועה את ילדה נבונה ורגישה להפליא. את מעבירה את המסר בבהירות מרתקת.כל הכבוד.
נועה לדעתי את ממש צודקת כי אני מכירה כמה אנשים שהיו בוואטסאפ והם נפטרו כי מכוניות דרסה אותם.
בלוג ואתר מהמממים!!!
יש לי שאלה: איך בנית את האתר?
נועה את כל כך צודקת..כל הכבוד!
אהבתי את הכתיבה נועה , כל מה שתכתבי אני אקרא
סיפור שחשוב לספר וחשוב לשים לב גם נהגים וגם הולכי רגל. משמח שזה נגמר בנזק קטן וקצת בהלה ולא מעבר.